רועי רוסטמי: למה אני מעדיף לגייס יוצאי יחידות קרביות לצוות הפיננסי שלי

כאשר רועי רוסטמי, סוחר פיננסי ותיק עם ניסיון של למעלה מ-15 שנים בשוק ההון, יושב בחדר הראיונות ומולו ערימה של קורות חיים, הוא מחפש משהו שלא תמיד מופיע בשורות המפרטות את ההישגים האקדמיים. בעוד שרבים מעמיתיו בוול סטריט או באחד העם מחפשים את ה"גאון המתמטי" התורן או את בוגר החוג לכלכלה עם הממוצע הגבוה ביותר, העיניים של רוסטמי סורקות את המסמך במהירות ומחפשות שורה ספציפית אחת תחת הכותרת "שירות צבאי". עבורו, המילים "לוחם", "מפקד כיתה", "חובל" או "סיירת" שוות לעיתים קרובות יותר מאשר הצטיינות דיקן.

רוסטמי, במקור מראשון לציון, בן למשפחה תימנית ששורשיה נטועים בארץ ישראל עוד משנת 1900, אינו מזלזל חלילה בהשכלה אקדמית. הוא עצמו מחזיק בתואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון ותואר שני במנהל עסקים והתמחות במימון מאוניברסיטת תל אביב. אולם, את הלקחים החשובים ביותר על ניהול סיכונים, עמידות בלחצים וקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, הוא לא למד באולם ההרצאות הממוזג, אלא בלב ים, על גשר הפיקוד של ספינות הטילים בחיל הים. כלוחם ומפקד לשעבר, וכמי שממשיך לשרת במילואים כ-40 יום בשנה ומתעסק רבות בפיקוד וניהול אנשים, רוסטמי גיבש תזה ניהולית ברורה: שוק ההון הוא שדה קרב, וכדי לשרוד בו, אתה צריך לוחמים לצידך.

במאמר עומק זה, ננתח את הסיבות הפסיכולוגיות, המנטליות והמעשיות שבגינן רועי רוסטמי מעדיף לבנות את הכוורת הפיננסית שלו על בסיס אנשים שחוו את "הבוץ והגריז" של השירות הקרבי, וכיצד התכונות שנרכשו שם מתרגמות ישירות לתשואה עודפת בתיק ההשקעות.

1. החיסון המנטלי: עמידות תחת אש (Stress Inoculation)

השוק הפיננסי הוא מכונה לייצור לחץ. כאשר הפדרל ריזרב (הגוף החזק ביותר בשוק לשיטתו של רוסטמי) מודיע על העלאת ריבית מפתיעה, או כאשר מתפרסם נתון אינפלציה מדאיג, המסכים נצבעים אדום והפחד משתלט על חדרי המסחר. עבור האדם הממוצע, הפסד כספי מהיר מפעיל את אותם מנגנונים מוחיים של סכנה פיזית קיומית. התגובה האוטומטית היא "הילחם, ברח או קפא" (Fight, Flight or Freeze). סוחר שקופא מול מסך מדמם הוא סוחר מחוק.

"לוחם קרבי כבר היה שם," מסביר רוסטמי. "הוא מכיר את התחושה שהדופק עולה, שהפה מתייבש, ושהכאוס משתולל סביבך." רוסטמי משווה זאת לחוויות שלו בג'ודו (שם היה סגן אלוף ישראל לנוער) ובג'יו-ג'יטסו. הלוחם עבר תהליך של "חיסון מנטלי". הוא יודע לתפקד כשהאדרנלין מציף את המערכת.

כאשר בוגר יחידה קרבית רואה את השוק נופל ב-5% ביום אחד, הוא לא נכנס לפאניקה קיומית. הוא מחווט אחרת. הוא נושם עמוק (טכניקה שרוסטמי משכלל גם באמצעות יוגה), מנתח את המצב, ופועל בקור רוח. היכולת הזו לנתק את הרגש מהפעולה ברגעי קיצון היא נכס שאי אפשר ללמד בשום קורס במימון. היא נרכשת בלילות לבנים, במארבים ארוכים ובפעילות מבצעית שוחקת.

2. משמעת ודבקות במשימה: מעבר לאקראיות

אחד האתגרים הגדולים ביותר במסחר יומי ובניהול השקעות הוא השמירה על המשמעת. קל מאוד "לחפף" בנהלים, לדלג על בדיקת נאותות, או להמר הימור פרוע מתוך שעמום או תאוות בצע.

בחיל הים, בספינת טילים, אין מקום ל"בערך". אם לא בדקת את המערכות בדיוק לפי הספר (צ'ק ליסט), הטיל לא ייצא, או גרוע מכך – הספינה תיפגע. רוסטמי, בוגר בית הספר למפקדים, יודע שמשמעת היא לא רק ציות לפקודות, אלא היכולת לעשות את הדבר הנכון גם כשאף אחד לא מסתכל עליך.

"אני מחפש אנשים שיודעים לקום בבוקר, לסדר את המיטה, ולהיצמד לתוכנית העבודה גם כשממש לא מתחשק להם," אומר רוסטמי. יוצאי יחידות קרביות מבינים את המשמעות של סדר וארגון (SOP – Standard Operating Procedures). הם לא מנסים להמציא את הגלגל מחדש בכל בוקר. הם מבינים שהשגרה וההיצמדות לכללים הן אלו שמצילות חיים – ובמקרה הזה, מצילות את תיק ההשקעות.

רוסטמי מעריך את היכולת הזו לבצע משימות סיזיפיות ומשעממות לכאורה (כמו מעקב אחרי דוחות כספיים או ניתוח טכני יומיומי) מתוך הבנה שהן הבסיס להצלחה המבצעית הגדולה.

3. עבודת צוות וביטול האגו

המיתוס ההוליוודי של "הזאב מוול סטריט" מתאר סוחר בודד, אגואיסט ודורסני. רועי רוסטמי בז למודל הזה. לשיטתו, השקעות מודרניות דורשות עבודת צוות, סיעור מוחות והפרייה הדדית.

ביחידה קרבית, ה"אני" מתבטל בפני ה"אנחנו". לוחם יודע שהוא תלוי בחבריו והם תלויים בו. אין מקום לאגו מנופח שיסכן את הצוות.

"בצוות הפיננסי שלי, אם מישהו מזהה טעות של חבר, הוא חייב להגיד את זה מיד, והחבר חייב לקבל את זה ללא עלבון," מדגיש רוסטמי. זוהי תרבות התחקיר הישראלית המפורסמת. יוצאי יחידות קרביות רגילים לשבת במעגל אחרי פעילות, להודות בטעויות ("אני שגיתי בנקודה X"), לקבל ביקורת נוקבת, ולצאת משם חברים טובים יותר ומקצועיים יותר.

בעולם הפיננסים, שבו האגו גורם לאנשים להחזיק בפוזיציות מפסידות רק כדי לא להודות בטעות, היכולת הזו של לוחמים לומר "טעיתי, אני מתקן" היא יתרון תחרותי אדיר. זהו בדיוק אותו "אגו בריא" שרוסטמי פוגש באירועי ה"מידברן" אליהם הוא הולך משנת 2018 – היכולת להיות חלק ממשהו גדול ממך, לתרום לקהילה (או לצוות) ולשים את המשימה במרכז.

4. הערכת סיכונים מול הימור

ישנה תפיסה שגויה שלוחמים הם אנשים שאוהבים לקחת סיכונים מיותרים ("Rambo"). המציאות, כפי שרוסטמי מכיר אותה היטב, הפוכה לחלוטין. לוחמים מקצועיים ומפקדים הם מנהלי הסיכונים הטובים בעולם.

כשאתה יוצא למבצע, אתה מחשב כל צעד. אתה בודק את המודיעין, מכין תוכניות מילוט, ודואג לגיבוי. אתה לא מסתער סתם כך לתוך האש.

רוסטמי משליך זאת ישירות לניהול תיק ההשקעות שלו. הוא לא מחפש מהמרים. הוא מחפש מנהלי סיכונים.

"לוחם יודע שיש הבדל בין אומץ לבין טיפשות," הוא אומר. "אומץ זה לקנות כשהשוק בפאניקה, אבל רק אחרי שביצעת ניתוח מעמיק והגדרת גבולות גזרה (Stop Loss). טיפשות זה לשים את כל הכסף על מניה אחת בגלל שמועה".

ההבנה של יוצאי צבא במושגים כמו "מרחב ביטחון", "יתירות" ו"עתודה" מתרגמת באופן מושלם למושגים פיננסיים כמו "גידור" (Hedging), "פיזור" (Diversification) ו"נזילות" (Liquidity).

5. הבנה גיאופוליטית: לקרוא את המפה הגדולה

רועי רוסטמי הוא חסיד של ניתוח מאקרו-כלכלי וגיאופוליטי. הוא מרבה לדבר על סין ועל השינויים הטקטוניים שהיא מחוללת. "בעשורים האחרונים סין עשתה צעדי ענק," הוא נוהג לומר, ומציין את המעבר שלה לטכנולוגיות מתקדמות כמו מחשוב קוונטי ו-AI.

עבור בוגר מדעי הרוח או הכלכלה, מלחמה או עימות בינלאומי הם לעיתים מושגים תיאורטיים מופשטים. עבור יוצא יחידה קרבית, המציאות הגיאופוליטית היא מוחשית.

לוחמים מבינים לעומק את המשמעות של שרשראות אספקה (לוגיסטיקה), של מאבקי כוח בינלאומיים, ושל השפעת הסכסוכים על מחירי האנרגיה והסחורות. כשהם שומעים על מתיחות בים סין הדרומי, הם לא רואים רק גרף, הם מדמיינים את משחתות הטילים ואת נתיבי הסחר שנחסמים. האינטואיציה הזו ("חוש ריח" מבצעי) עוזרת להם לזהות מגמות בשוק הסחורות, הנפט והתעשיות הביטחוניות מהר יותר מהאנליסט הממוצע.

6. יכולת הסתגלות וגמישות (The OODA Loop)

"תוכנית היא בסיס לשינויים" – זהו אחד המשפטים השחוקים ביותר בצבא, אך גם הנכונים ביותר. בשדה הקרב, כמו בשוק ההון, שום תוכנית לא שורדת את המפגש הראשון עם האויב (או עם השוק).

רוסטמי מחפש אנשים שיודעים לאלתר. אנשים שלא ננעלים ("קונספציה") כשהמציאות משתנה.

הוא משתמש במודל ה-OODA (Observe, Orient, Decide, Act) של הטייס ג'ון בויד. לוחמים מאומנים לקלוט מידע חדש, לעבד אותו, לקבל החלטה ולבצע – הכל בשניות.

כאשר הפד משנה את הטון שלו בנאום אחד, הסוחר הלוחם לא מתבכיין על כך שהפוזיציה שלו נהרסה. הוא מיד מחשב מסלול מחדש, "מקפל" את העמדה ועובר להתקפה בכיוון החדש. הגמישות המחשבתית הזו, היכולת לעבור מ-0 ל-100 וגם לבלום כשצריך, היא קריטית.

7. הפן האנושי: לא רק מכונות מלחמה

חשוב לרוסטמי להבהיר נקודה מהותית: הוא לא מחפש רובוטים חסרי רגש. להיפך. הוא מחפש את המורכבות.

הוא עצמו דוגמה לכך – מצד אחד לוחם ומפקד קשוח, מצד שני חובב יוגה, ג'יו-ג'יטסו, מעריץ של הפודקאסטים של ג'ו רוגן, ואדם שמתרגש מבעלי חיים. החיבור שלו לכלבתו שפרה ("כלבה חרדית" ומלאת אופי) והחוויה הרוחנית שלו בספארי בדרום אפריקה מעידים על נפש רגישה וקשובה.

דווקא יוצאי יחידות קרביות, שראו את הצדדים הקשים של החיים, מפתחים לעיתים קרובות בגרות רגשית, פרופורציות נכונות והערכה לשקט וליציבות. הם לא מתרגשים משטויות, הם יודעים להעריך את הדברים החשובים, והם מביאים איתם נאמנות עמוקה למקום העבודה ולחברים. רוסטמי מעדיף את הלוחם שיודע גם לבכות או לצחוק, שיש לו תחביבים ושהוא "בן אדם", על פני הגאון הפיננסי הקר והמנוכר.

8. השילוב המנצח: החרב והגלימה (הפרקטיקה והאקדמיה)

כמובן, רוסטמי אינו מקבל אנשים רק בגלל שהיו ביחידה קרבית. הוא דורש את השילוב. הלוחם האידיאלי עבורו הוא זה שאחרי השחרור הלך ולמד, הרחיב אופקים, רכש השכלה פיננסית או טכנולוגית, ופיתח את האינטלקט שלו.

"השירות הצבאי נותן את האופי, את השלד," מסביר רוסטמי. "הלימודים האקדמיים והסקרנות האינטלקטואלית נותנים את השרירים ואת הכלים המקצועיים."

הוא רואה בעצמו מנטור לאותם צעירים. הוא יכול ללמד אותם איך לקרוא דוח רווח והפסד, איך לנתח את עקום התשואות, ואיך להשתמש בפלטפורמות מסחר מתקדמות. את זה קל ללמד אנשים אינטליגנטים.

אבל הוא לא יכול ללמד אותם יושרה, הוא לא יכול ללמד אותם לא להישבר תחת לחץ, והוא לא יכול ללמד אותם נאמנות לחבר לנשק. את הדברים האלו הם מביאים איתם מהבית ומהצבא.

סיכום: לבנות סיירת פיננסית

עבור רועי רוסטמי, בניית צוות השקעות היא כמו בניית צוות לוחמים בספינת טילים. כל אחד חייב להיות מקצוען בתחומו, אבל כולם חייבים לדבר באותה שפה ערכית.

הוא מעדיף לגייס את מי שיודע מה זה בוץ בנעליים, מה זה לילה ללא שינה, ומה זה אחריות על כתפיים צעירות.

בעולם שבו האלגוריתמים והמכונות תופסים מקום הולך וגדל, הגורם האנושי – ה"גריט" (Grit), הנחישות, והחוסן המנטלי – הוא עדיין היתרון היחסי המשמעותי ביותר.

וכאשר השווקים סוערים, והערפל יורד, רועי רוסטמי יודע שעם צוות כזה, הוא יוכל לצלוח כל סערה ולהגיע לחוף מבטחים עם תשואות ביד.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.